הפרעות נפשיות או הפרעות פסיכיאטריות הן מערך של תסמינים התנהגותיים, רגשיים או קוגניטיביים. כיום נהוג לכנות את אלו החווים הפרעה נפשית "מתמודד/ת" מכיוון ולהגדיר מישהו חולה נפש או עם הפרעה נפשית מעורר אנטיגוניזם ומקטין משמעותית את הסיכוי לשיתוף פעולה מצד המתמודד/ת.
שכיחותן של ההפרעות הנפשיות בעולם הולכת וגדלה, וכך גם גוברת המודעות לנושא.
ארגון הבריאות העולמי מעריך כי כ18% מהאוכלוסייה בעולם סובלים מדיכאון או מחרדה במהלך החיים. יש מקורות המצביעים על שיעורים גבוהים יותר, בעיקר בקרב אוכלוסיית מתבגרים, מבוגרים צעירים ומבוגרים מעל גיל 65.
בכל זמן נתון כ10% מהאוכלוסייה סובלים מהפרעות אלו; בין 1%-2% מהאוכלוסייה סובלים ממחלות נפש קשות או ממושכות, כלומר התקף פסיכוטי או התפרצות של מחלה נפשית כגון מאניה דפרסיה או סכיזופרניה; 3%-5% מהאוכלוסייה נזקקים מדי שנה לטיפולים נפשיים; וכ25%-33%- מהאוכלוסייה יזדקקו במהלך חייהם לשירותי בריאות הנפש.
אומדנים, המבוצעים על סמך שיעורים אלו, מבססים הערכה שמספר הסובלים ממחלות נפש קשות וממושכות מגיע בארץ לכ200,000 מקרים מדווחים, כשעפ"י הערכות של גורמים במשרד הרווחה לפחות מחצית מהמקרים כלל אינם מדווחים, כלומר ההערכות מצביעות על כ400,000 מקרים התמודדויות נפשיות שונות סה"כ בארץ. מחלות והפרעות נפשיות פוגעות בבריאותם הפיזית של המטופלים, בפרנסתם, ברווחתם ובאיכות חייהם של המטופלים ובני משפחותיהם. הדבר גם מסב נזק כלכלי למשק. ההוצאה השנתית על מחלות הנפש לחברה בישראל נאמדת בכמיליארד דולר (2020), וההפסד לתוצר המקומי הגולמי של מדינת ישראל בגין אי-העסקתם של הסובלים מבעיות נפשיות נאמד ב2.5- מיליארד דולר לשנה. מדובר בבעיה בריאותית וחברתית, שהיקפה הרחב אף צפוי לעלות (מבוסס על דוח מבקר המדינה).
ישנם סוגים רבים ושונים של משברים נפשיים, עם רובם הגדול אנחנו מתמודדים ואפילו מתפתחים מהם, אך לעיתים המשבר משפיע באופן ניכר עד לאיבוד שליטה של האדם הנמצא במשבר. לרוב, במקרים כאלו נדרש סיוע חיצוני כדי לעבור את המשבר.
כמעט לכל סוג של משבר נפשי ישנו טיפול מותאם אך המקרים המורכבים ביותר הם אלו שהאדם שנמצא במשבר כלל אינו מכיר בכך שהוא זקוק לעזרה וככל שעובר הזמן מצבו מחמיר עד לאיבוד שליטה ברוב הבטי החיים.
כך למשל כאשר מדובר בהתמכרות לסמים ישנם מרכזים יעודיים המאפשרים גמילה והתגברות על הצורך כגון הוסטלים או המרכז הישראלי להתמכרויות. התמכרות לסמים ושימוש בחומרים כגון פטריות הזיה, מריחואנה וכיו"ב, עלולים ליצר תקלה נוספת כגון התקף פסיכוטי או התפרצות של מחלה נפשית. כאשר רואים את השניים יחד (התמכרות לסם ופגיעה נפשית) מכנים את המצב תחלואה כפולה ומתייחסים לשתי מחלות המסחררות אחת את השנייה.
כשאדם נמצא בקושי משמעותי בחייו, לעיתים, דווקא אז יבחר להתחיל או להגביר צריכת סמים כדי להרגיש יותר טוב או פשוט לא להרגיש את הקושי. שימוש בחומרים משני תודעה בזמן משבר עלול להיות מאוד מסוכן וגורם משמעותי להתפרצות של התקף פסיכוטי או התפרצות של מחלות נפשיות. גם משבר נפשי אשר אינו מקבל מענה עלול לגרום להחמרה הדרגתית עד לכדי התקף פסיכוטי, כך למשל אדם הנמצא בחרדה או דיכאון ואינו מצליח לישון יותר מיומיים עלול לעבור התקף פסיכוטי.
תחת פיקוח משרד הבריאות, קופות החולים מעניקות שירותים רבים וטיפול לחלק משמעותי מהמשברים אך לכל אלו נדרשת הסכמה של המתמודד לאורך כל התהליך מתחילתו ועד סופו. לעיתים זמני ההמתנה לקבלת טיפול עלולים להיות ארוכים, כך לדוגמא עולה מהדוח השנתי של מבקר המדינה כי זמן ההמתנה לאבחון פסיכיאטרי בקופות החולים עלול להגיע ל12-16 חודשים. שרותי בריאות הנפש הפרטיים מאפשרים מענה מהיר יותר לרוב אך בתשלום גבוה וגם במגזר הפרטי עלולים להיות זמני המתנה ארוכים.
בזמן משבר נפשי משמעותי, ראשית יש צורך באבחנה אשר נעשית על ידי רופא פסיכיאטר. הרופא הפסיכיאטר ייפגש עם המתמודד/ת וינהל שיחה על הסימפטומים והתנהגות המתמודד/ת, יבחן את תפיסת המציאות והמצב הרגשי של המתמודד/ת.
אבחנה מתבצעת בפגישה פנים מול פנים ומאפשר תחילת טיפול מקצועי.
כאשר לא ניתן להביא את המתמודד/ת לאבחנה וניכר כי המצב הנפשי דורש טיפול, צריך לשאול האם ישנה סכנה ברור ומידית למתמודד/ת ו/או לסביבה. במידה ואכן ישנה סכנה שכזו, יש צורך לפנות מידית למשטרה ולפסיכיאטר המחוזי ולדרוש אשפוז כפוי.
ישנה מורכבות לא פשוטה במקרים כאלו מכיוון ולעיתים המתמודד/ת מצליח/ה לנהל את עצמו/ה לפרקי זמן מסוימים וכאשר מגיעים נציגי המשטרה למקום הוא/היא מתנהג/ת באופן תקין יחסית וכך לרשויות אין יכולת לפעול. כאשר אין סכנה ברורה ומידית יש צורך לגייס את המתמודד/ת לשיתוף פעולה ורצון לקבלת טיפול, זאת ניתן לעשות בעיקר על ידי בנית מעטפת משפחתית חברתית אשר פועלת יחד בגישה המתאימה למצבו של המתמודד/ת ועל כן פותחה שיטת מגנוס לניהול משבר נפשי.
